חיים ומוות ביד הלשון

תקשורת זו היכולת "להכניס תוכן" ולהרוויח תועלת בקלות ופשטות.מתוך זה נגזרות הפעולות העתידיות או הצפויות בגלל התקשורת,וככה נולדת מציאות.
לתקשורת ביו אישית נכונה יש תהליך מאד לוגי ומסודר.יש תוכן שרוצים להעביר,יש קבלת ידע,יש "שיפוט ופרשנות" של הצד שמקבל,יש "רווח ותועלת" ל-2 הצדדים וכמובן רצון,ובסוף,יש תכנון-איך להעביר את התוכן בצורה נכונה ואפקטיבית?
תקשורת בין אישית היא למעשה,תהליך טבעי שיש לו 2 מטרות-"להרוויח תועלת מסויימת "(כול אחד לעצמו) ולברוא מציאות חדשה.
הבעיה מתחילה כאשר, עובדתית, 85% מהאוכלוסיה בעולם נכשלים בשלבים שונים של התהליך.אחד לא חושב מה הוא רוצה "להעביר ולהגיד"-לא ברור התוכן,או לא חושב לפני שמדבר-זה פופולארי.אחר,עושה את כול הדרך נכון אך נכשל בזיהוי הפרזנטציה הנכונה-בשלב ה"איך להעביר את התוכן?".
אני אתן דוגמא-לאחד חשוב הטון,לאחר חשובה הפנייה הישירה אליו ולא דרך "מתווך".לאחד חשוב הקשר עין במהלך העברת המסר כי הוא מודד גם שפת גוף ופחות מקבל את המסר מחוש השמיעה,לאחר חשוב שיציגו לו בצורת שאלה ובקשה-"לא לקבוע לו עובדה".כול אחד הוא עולם ומלואו וכול אחד הוא שונה וצריך גישה שונה אליו-כמו האצבעות ביד-אין אצבע אחת שווה.
להמון אנשים אין את הידע איך לזהות את הצרכים התקשורתיים של זה שממולנו על מנת להעביר לו מסר בלי כוח ובלי "לקבל עצבים",כי אם אני טועה,איך אפשר להסביר את התוהו ובוהו שהולך בעולם?-מלחמות,סכסוכים,אלימות של בני נוער,משהו מבקש שקט בלילה מנערים והתוצאה-דוקרים אותו למוות...ואין סוף."חיים ומוות ביד הלשון"-לא אני המצאתי.
אני מזמין אותכם להכנס לטעימה בחינם בספר שכתבתי "הנגיעה של אמא".שם תוכלו לקבל מושג מעמיק יותר,דוגמאות והמון ידע "איך לדבר ולהעביר מסר בצורה נכונה" בלי להפעיל כוח.
אני מתחייב-את כול זה אפשר ללמוד וליישם ב-10 דקות בלי להיות מומחה,וכמובן,תוכלו להגיב פה או בדף הפייסבוק שלי,ותעלו שאלות שיעניינו את כולם.

הורות-תהליך או תוכן? קבלה או נתינה?

תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות".
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי.
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית....
אני יתן דוגמא:
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות.
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי...
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים.
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד".
איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?"
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה").
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים".
השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים?
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם?
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות".
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות?